נורה שדולקת 100 שנה? מדע בדיוני בתרבות הצריכה
בשנות ה-20 החליטו יצרני הנורות לייצר נורות ל-1,000 שעות בלבד. שם נולד הצורך לקנות ולהתחדש בלי הפסקה.
לאחרונה הלכתי עם בן זוגי לקנות לו כפכפים חדשים. תוך כדי החיפושים מצאתי עצמי מודדת נעליים גם בשבילי. חשתי צורך לחדש ולפנק את עצמי גם בזוג נעליים חדש. בכל רכישה כזאת רגשות האשם מתעוררים בגלל בזבוז vכסף ורכישה של מוצר שאין לי באמת צורך בו. הפעם בסוף לא קניתי.
בדרך חזרה הביתה ניסיתי להבין מדוע הפכנו לכאלה צרכנים גדולים?
מה גורם לנו להאמין ולהרגיש יותר טוב כשאנו לובשים בגד חדש או נהנים מגאדג'ט חדש. הגעתי הבית, פתחתי את המחשב והתחלתי לכתוב ותוך כדי נשמע צלצול של הודעה נכנסת למייל ובתוכו לינק לסרט בשם "קונספירציות נורת החשמל" - Planned Obsolescence - צפיתי בסרט בשקיקה והזדעזעתי.
הסרט פתח בפני את המושג "השבתה מתוכננת". הכל התחיל בשנות ה-20. באותם שנים הומצאה בעולם נורה מיוחדת בעלת יכולת לפעול במשך שנים וכיום נותרה רק אחת כזו הדולקת כבר מעל 100 שנה בליבמבור קליפורניה.
באותם שנים חברו יצרני הנורות בכל העולם ליצירת קרטל אשר ישלוט ביצור הנורות העולמי ובכך להגדיל את השליטה בצרכנים.
אחת מפעולותיו היו להקטין את אורך חיי הנורה בכדי להגדיל את הרווח ממכירות. בכדי להגשים את המטרה, כל מפעל בעולם אשר היה חלק מהקרטל חויב לעמוד ביעד של חיי נורה של 1,000 שעות בלבד (!). מפעילים אשר יצרו נורות איכותיות יותר קיבלו קנסות.
וכך הנורה, הסמל לחדשנות, פתחה את השער לעולם חדש של: "השבתה מתוכננת".
בהמשך, עם פרוץ המשבר הכלכלי בארצות הברית כלכלנים הגיעו למסקנה שבכדי ליצור יציבות כלכלית וצמיחה יש ליצור צורך קבוע אצל הצרכנים לצרוך.
החל משנות ה-50 החלו להופיע באמצעי התקשורת קמפיינים המעודדים "השבתה מתוכננת" של מוצרים על ידי הצרכנים.
בתמורה להשבתה היזומה הצרכנים יוכלו להתחדש במוצר חדשני.
כיום, העולם כולו אימץ את גישת ה"השבתה מתוכננת", אם זה ביצור מוצרים אשר מתקלקלים לאחר זמן קצר יחסית בכדי שאנו נרכוש אותם מחדש ואם זה על ידי מיתוג רכישה כחדשנות וקידמה.
נשמע מושלם? ממש לא.
צמיחה כלכלית בלתי מוגבלת לא יכולה להתרחש בעולם בו משאבי האנרגיה והקרקע מוגבלים. כמו שעץ או צמח גדלים עד לגודל מסוים, כמו שאנו כיצורים חיים מתפתחים עד לגיל מסויים ולאחר מכן מתחילים לקמול.
"השבתה מתוכננת" יצרה חוסר איזון בעולם, גורמת להידלדלות חומרי הגלם, לכמויות פסולת עצומות שאין לבני האדם אפשרות להתמודד איתן. אוניות על גבי אוניות מובלות למדינות באפריקה שם מרוקנים אותן בשטחים פתוחים וכך פוגעים באיכות החיים של המקומיים ובחומרי הגלם באדמה.
בני האדם נהפכו למכונת אשראי העובדת בכדי לרכוש ולשרת את הכלכלה. הבסיס לשינוי הוא שינוי ההגדרה של איכות חיים ואושר. איכות החיים שלנו לא יכולה להימדד על ידי כמות הרכוש, הנוחות והקhדמה. זה פשוט לא נכון. לא חסרים בעולם דוגמאות לאנשים ששילמו מחיר רפואי ונפשי על ידי המרדף היומיומי אחר עושר כלכלי. רוב העולם כבר הבין כי אושר ועושר אינם קשורים.
אז בפעם באה שמתחשק לכם לקנות בגד חדש, כשהמחשב התקלקל ו"יותר משתלם" לקנות חדש תחשבו מה המחיר שאתם משלמים - לא רק המחיר הכלכלי אלא גם המחיר הסביבתי והנפשי.